בצל גמדי, המכונה גם בצל שאלוט, הוא צמח ממשפחת השושניים המתרבה באמצעות פקעות משנה. בישראל שותלים אותו בעיקר בסתיו (אוקטובר עד נובמבר), לאחר שהחום הגדול של הקיץ שוכך. הוא מעדיף מיקום בשמש מלאה (לפחות 6 שעות יום), אך יגדל גם בצל חלקי. האדמה צריכה להיות מנוקזת היטב, רצוי חולית או טרה־רוסה מעורבת בקומפוסט. הימנעו מאדמה כבדה השומרת מים, היא תגרום לריקבון הפקעות.
ההשקיה צריכה להיות מתונה: לאחר השתילה השקו פעם בשבוע (כ־2 עד 3 ליטר למ"ר), ובחורף הפחיתו לפעם בשבועיים אם יורד גשם. האתגר המרכזי הוא הפסקת ההשקיה בזמן: באביב (מרץ עד אפריל), כשהעלים מתחילים להצהיב, יש להפסיק להשקות לחלוטין. זהו הסימן שהפקעות מבשילות ומתכוננות לאחסון. אם תמשיכו להשקות, הפקעות ירקבו או ינבטו מחדש. הקטיף נערך בחודשים מאי עד יוני, כשהעלים יבשים לחלוטין.
בצל גמדי אינו זקוק להרבה דשן. דישון חנקני מוגזם יגביר את צמיחת העלים על חשבון הפקעות. לפני השתילה, ערבבו באדמה קומפוסט או זבל אורגני (כ־2 ק"ג למ"ר). במהלך הגידול, דשנו פעם אחת בתחילת האביב בדשן מאוזן (למשל 10 עד 10 עד 10) בכמות חצי מהמומלץ על האריזה. העדיפו דשן אורגני כמו אמולסיית דגים מדוללת. בעיות נפוצות כוללות ריקבון פקעות (מעודף מים), טחב פלומתי (בחורפים לחים) ותריפס (מופיע באביב). נגד תריפס אפשר לרסס בתמיסת סבון רך או שמן נים.
לוח הטיפול השנתי: סתיו, שתילה עם מרווח של 10 עד 15 ס"מ בין פקעת לפקעת; חורף, השקיה דלילה; אביב, דישון קל, הפסקת השקיה עם הצהבת עלים; קיץ, קטיף, ייבוש בשמש למשך יומיים ואחסון במקום יבש ומאוורר. את הפקעות שנשארות באדמה אפשר להשאיר לגידול בשנה הבאה, אבל מומלץ לחפור ולשתול מחדש כל 3 עד 4 שנים כדי לשמור על מרץ הצמח. הבצל הגמדי אינו רעיל לחיות מחמד, אך צריכת כמויות גדולות עלולה לגרום לכאבי בטן.
