שמיר (Anethum graveolens) הוא צמח ריחני עדין, שמושך אליו מזיקים במיוחד בקיץ הישראלי החם. המזיקים הנפוצים ביותר הם כנימות ירוקות ושחורות, המופיעות על העלים הצעירים והגבעולים הרכים. הן יונקות מוהל ומפרישות טל דבש, שעלול לגרום לפטריית פייחת. בנוסף, אקריות (קרדית) עלולות לתקוף בתנאי יובש וחום, וליצור קורים דקים וכתמים צהבהבים על העלים. זבובים לבנים וטריפסים פחות שכיחים, אך גם הם עלולים להופיע.
מבחינת מחלות, השמיר רגיש לריקבון שורשים וכתר, הנגרם על ידי פטריות קרקע כמו פיתיום וריזוקטוניה, בעיקר כשהקרקע רטובה מדי. כמו כן, מחלות עלים פטרייתיות כמו טחב אבקתי (מראה קמחי לבן) וכתם עלה (Alternaria) מופיעות בלחות גבוהה. חשוב לזהות מוקדם: עלים מצהיבים, נבול, כתמים חומים או אבקה לבנה הם סימני אזהרה.
לטיפול אורגני בכנימות: ריססו בתערובת של מים וסבון-כלים עדין (כפית לליטר) או שמן נים (5 מ"ל לליטר) אחת ל-3 עד 4 ימים. לאקריות: הגבירו לחות סביב הצמח על ידי ערפל מים, או השתמשו בקרדית טורפת (Phytoseiulus persimilis). למחלות פטרייתיות: הפחיתו השקיה, השאירו מרווחי שתילה (30 עד 40 ס"מ) לאוורור, ומרחו תרכובת נחושת (Bordeaux) לפי הוראות היצרן. במקרה של ריקבון שורשים, הסירו צמחים נגועים והימנעו מעודפי מים.
מניעה היא המפתח: שתלו שמיר באדמה מנוקזת היטב, השקו בטפטוף פעם ביומיים בקיץ (לא על העלים), ושלבו צמחים דוחי מזיקים כמו בזיליקום או ציפורני חתול בקרבת מקום. קציר תדיר (כל שבועיים) מעודד צמיחה חדשה ומפחית הצטברות מזיקים. זכרו: שמיר הוא צמח חד-שנתי, ולכן עדיף לזרוע מחדש כל חודשיים כדי להימנע מהתפרצויות מחלות.
