הדרך הנפוצה והיעילה ביותר להרבות צבר היא באמצעות ייחורים (פלחים). בחרו פלחים בוגרים ובריאים (בני שנתיים לפחות) באורך 15 עד 20 ס"מ. חתכו אותם נקי בסכין מחוטאת, והניחו לייבוש בצל למשך 7 עד 10 ימים עד שנוצר קרום יבש על מקום החיתוך. זה קריטי למניעת ריקבון. לאחר הייבוש, שתלו את הייחור בעומק 3 עד 5 ס"מ במצע חולי-מנוקז (תערובת 70% טוף/פרלייט ו-30% כבול או קומפוסט). העונה האידיאלית בישראל היא אביב (מרץ עד מאי) או תחילת סתיו (ספטמבר עד אוקטובר), כשהטמפרטורות מתונות. אחוזי ההצלחה גבוהים מאוד, מעל 90% בתנאים נכונים.
שיטת ריבוי נוספת היא חלוקת גושי צבר גדולים. אם יש לכם צבר ותיק שגושיו צפופים, חפרו סביבו בעדינות והפרידו גושים שלמים עם שורשים בעזרת חפירה חדה. הקפידו שלכל גוש יהיו לפחות 2 עד 3 פלחים מחוברים ושורשים. שתלו מיד בערוגה מוכנה או בעציץ גדול (קוטר 30 ס"מ לפחות) עם ניקוד טוב. השקו קלות פעם ראשונה, ואז המתן שבועיים לפני השקיה נוספת. אחוזי ההצלחה אף גבוהים יותר, כמעט 100%, והצמח יתבסס תוך חודשיים-שלושה. מומלץ לבצע חלוקה באביב או בסתיו, כשהקרקע לחה אך לא רטובה.
ריבוי בזרעים אפשרי אך איטי ומורכב יותר, ומתאים בעיקר למגדלים סבלניים או לשימור זנים נדירים. הזרעים מצויים בפירות הבשלים (קיץ-סתיו). חלצו אותם, שטפו היטב מהעיסה (שמכילה חומרים מעכבי נביטה), וייבשו בצל. כדי לשבור תרדמה, יש לבצע ריבוד קר: כסו את הזרעים במטלית לחה והכניסו למקרר (4 עד 6 מעלות) למשך 4 עד 6 שבועות. לאחר מכן זרעו בעומק 0.5 ס"מ במצע מנוקז ולח, ושמרו על טמפרטורה של 20 עד 25 מעלות. הנביטה אורכת 3 עד 8 שבועות, ואחוזי הנביטה נעים בין 30% ל-60%. הצמחים הצעירים יגדלו באיטיות ויזדקקו לשנתיים-שלוש עד להגיע לגודל משמעותי.
טיפ חשוב: לאחר השתילה של ייחורים או גושים, אל תמהרו להשקות. המתינו לפחות שבועיים לפני ההשקיה הראשונה, כדי לאפשר לפצעים להחלים. בהמשך, השקו לעיתים רחוקות, פעם בשבוע-שבועיים בקיץ, ופעם בחודש בחורף. הצבר רגיש מאוד לריקבון שורשים מעודף מים. דשן אורגני (קומפוסט או דשן נוזלי מדולל) פעם בחודש בעונת הגידול (אביב-קיץ) יעודד צמיחה. גיזום: הסירו פלחים מתים או חולים, ודללו גושים צפופים כדי לאפשר אוורור. הצבר עמיד ביותר, אך כדאי להימנע משתילה במקומות נמוכים שבהם מצטברים מים.
