האירוס (Iris × germanica) הוא צמח עמיד יחסית לבצורת, אך כדי ליהנות מפריחת אביב שופעת בגווני סגול, צהוב וכחול, חשוב להתאים את ההשקיה לעונות השנה בישראל. הכלל הבסיסי: המצע צריך להתייבש בין השקיות. השקיית יתר היא האויב הגדול ביותר, היא גורמת לריקבון שורשים ולמחלות פטרייתיות. בקיץ הישראלי החם (יוני-אוגוסט), האירוס נמצא בתרדמת קיץ, עליו מצהיבים ומתייבשים. בשלב זה, השקה פעם בשבוע עד שבועיים, בהתאם לסוג הקרקע. בקרקע חולית או טרה-רוסה, כל 7 עד 10 ימים; בקרקע כבדה (חרסית), כל 14 עד 21 ימים. כמות המים: כ-2 עד 3 ליטר לצמח מבוגר, מספיק כדי להרטיב את שכבת השורשים (עומק 20 עד 30 ס"מ), ולתת למים לחלחל מבלי ליצור שלוליות.
בסתיו (ספטמבר-נובמבר), כשהטמפרטורות יורדות והגשמים מתחילים, האירוס מתעורר ומתחיל לצמוח. זה הזמן לחזור להשקיה סדירה: כל 5 עד 7 ימים, אם לא ירד גשם משמעותי. כמות המים: 3 עד 4 ליטר לצמח, תוך שמירה על ניקוז טוב. בחורף (דצמבר-פברואר), המשקעים הטבעיים בדרך כלל מספקים את צורכי הצמח. השקה ידנית נדרשת רק בתקופות יובש ממושכות (מעל שבועיים ללא גשם), אז תן השקיה אחת עמוקה של 4 עד 5 ליטר. באביב (מרץ-מאי), עונת הפריחה, הצמח זקוק ללחות עקבית אך לא רטיבות מתמדת. השקה כל 5 עד 7 ימים, 3 עד 4 ליטר, תוך התאמה לעוצמת השמש והרוח. הפסק השקיה מיד לאחר שהפרחים נבולו.
סימני עודף מים: עלים תחתונים מצהיבים, רכות בבסיס הצמח, כתמים חומים על העלים, עובש אפור על פני הקרקע, וריח חמוץ. במקרה כזה, הפסק השקיה מיד, שפר ניקוז על ידי הוספת חול או פרלייט, והסר עלים פגועים. סימני חוסר מים: עלים מקומטים, קצוות עלים יבשים, צניחת גבעולי פרחים, וצמיחה איטית. במקרה כזה, השקה מיד השקיה עמוקה, ובהמשך הגדל תדירות. בדיקת רטיבות פשוטה: תקע אצבע לעומק 5 עד 7 ס"מ ליד קנה השורש, אם הקרקע יבשה, הגיע זמן השקיה; אם לחה, המתן עוד יומיים.
זכרו: האירוס רגיש מאוד לרטיבות עומדת. הקפידו לשתול אותו בערוגה מנוקזת היטב, רצוי במיקום מוגבה או בתוספת חצץ בתחתית חור השתילה. בעונת הגשמים, וודאו שהמים אינם עומדים סביב קני השורש. אם אתם מגדלים אירוס בעציץ, השקו בתדירות נמוכה יותר, פעם בשבוע בקיץ, פעם בשבועיים בחורף, ובאביב כל 4 עד 5 ימים. השקיית יתר היא הטעות הנפוצה ביותר, עדיף להשקות פחות ולתת לצמח להתייבש מאשר להשקות יותר מדי.
