הצהבת עלים באזליה היא סימן מצוקה נפוץ, ולרוב נובע מטעות בהשקיה. באקלים הישראלי, האזליה רגישה מאוד לעודף מים, אם האדמה רטובה כל הזמן והניקוז גרוע, השורשים נחנקים והעלים התחתונים מצהיבים ונושרים. לעומת זאת, חוסר מים יגרום לעלים נבולים וצהובים בקצוות, במיוחד בימי הקיץ החמים. בדקו את האדמה בעומק 5 ס"מ: אם היא רטובה כספוג, הפסיקו להשקות עד שתתייבש; אם יבשה, השקו מיד עד יציאת מים מהתחתית, והקפידו על השקיה סדירה כל 2 עד 3 ימים בקיץ.
סיבה שנייה היא חשיפה לאור ישיר. האזליה היא שיח של צל חלקי, שמש ישירה, במיוחד בצהריים, תגרום לכוויות עלים והצהבה בין העורקים. העבירו את העציץ למקום מוצל ברוב שעות היום, או הצללו בגינה עם רשת 30%. לעומת זאת, חוסר אור יגרום לעלים חיוורים וצהובים-ירוקים, במקרה כזה, העבירו את הצמח למקום עם אור מסונן, כמו מרפסת מזרחית או מתחת לעץ.
גורם תזונתי נפוץ הוא מחסור בחנקן או בברזל. מחסור בחנקן מתבטא בהצהבה אחידה של עלים ותיקים, בעוד חוסר ברזל גורם להצהבה בין העורקים כשהעורקים נשארים ירוקים. האזליה אוהבת אדמה חומצית (pH 4.5 עד 6.0), באדמה בסיסית הברזל אינו זמין. פתרון: דשן מאוזן לצמחים חובבי חומצה (כמו דשן אזליה) פעם בחודש באביב ובסתיו, או תוספת קלת ברזל (צ'לט ברזל) לפי הוראות היצרן. אל תוסיפו דשן בחודשי הקיץ החמים או כשהצמח לחוץ.
לבסוף, בדקו את ניקוז העציץ. אזליה זקוקה לניקוז מעולה, מים עומדים גורמים לריקבון שורשים שמתבטא בהצהבה מהירה. ודאו שיש חורי ניקוז ושכבת חצץ בתחתית. אם העציץ כבד כשהוא רטוב, החליפו אדמה לתערובת חול, כבול ופרלייט. גיזום עלים צהובים ומתים ישפר את האוורור ויפנה אנרגיה לצמיחה חדשה. זכרו: האזליה רעילה לחתולים ולכלבים, הרחיקו מחיות מחמד סקרניות.
